רבים מאיתנו מרגישים כעת את המעבר החד
מיום של חג ומועד לשגרה של יום חולין,
מיום תוגה ועצב ליום של שבח והלל.
מאמנים ומתאמנים, הורים ומחנכים,
מבוגרים וילדים צעירים
חווים מעת לעת מעברים שונים.
יש והמעבר פשוט ונינוח
יש כזה מעיק ומורכב.
יש שהוא רועש ודרמתי
ויש חרישי, בקושי נראה.
יש שהוא מתוכנן ויזום,
צפוי או ידוע מראש
ואחר מתפרץ לו בסערה
כמו היה הוא בלתי נמנע.
כך או כך המעבר הוא שינוי
משהו אחר שנמזג ומתמזג עם הקיים.
במאמר הפעם כמה מילים על מעבר "גדול"
- מעבר ציבורי, קצת לאומי ואולי מדיני.
אימון אישי אקטואלי
ישראלה תיאמה איתי סדרה של פגישות חשאיות
אחרי שסיפרה בגאווה כיצד פרגנה לעצמה תהליך אימון אישי מסובסד ברובו.
ישראלה הציגה את עצמה כמישהי בת 64
עם מורשת מפוארת ושפע כישרונות.
אך לאחרונה – היא אמרה, לאחרונה אני די מבולבלת ממה שקורה..
אני מוצפת אירועים ודברים שקורים
והאמת.. – זה תיק ממש כבד.
אני מתנצלת.. - אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל.
הקשבתי לכל מילה שאמרה
והייתי ערה מאד גם לשפה של גופה.
בין לבין הבחנתי בכמה נושאים
שמסיבותיה שלה – היא נמנעה מלהזכיר.
בואי תארי לי מה קרה.
אני רוצה להבין מה בעצם הבעיה – אמרתי לה.
ראי – היא ניסתה להזדקף
- זה התחיל בקיץ אחרי שמחיר הקוטג' זינק:
המונים צעדו אז ברחובות. אמהות הסיעו עגלות של תינוקות.
אחר כך התחילו חגים ובאוויר הייתה איזו דריכות מוזרה:
- כולם חיכו שהוועדה ההיא תגיד את דברה.
אחרי החגים החזרנו את שליט
ונדמה היה שבאמת, כולנו אחים.
אחר כך בג"צ הרשיע את קצב. כן, ההוא שפעם כיהן כנשיא
ובין לבין, זה נשמע דמיוני, כבר הרחיקו נשים מהמרחב הציבורי.
ומה אחר כך?
אחר כך בחרו את שלי להיות היורשת, ובמהרה גם לפיד אחד הדליק את הרשת.
בקיצור, מאז ועד עתה רשתות השיווק עדיין במבצע
הרופאים סיימו את השביתה,
הגיל הרך זכה לעדנה
ולכמה ימים – הארץ שקטה.
אבל אז, דווקא אז נזכרו בחוק טל
ועייני התעורר עם עובדי הקבלן.
ומה כעת? כעת צצו מצלמות בכבישים
ואמש אפילו ירדה לה רכבת. - כן, כן. הרכבת לגמרי ירדה מהפסים.
עכשיו, תגידי לי את מה עושים??
איך למען השם את כל המהומה הזו מנהלים?
לקח לי כמה שניות לעכל את המידע..
- את באמת ברוכת כישרונות כרימון
וההישגים שלך מרשימים עד מאד.
סולם הערכים שלך – חבל על הזמן:
יש בו נתינה ותקווה, תעוזה וחמלה, יצירתיות ומקוריות, מסירות וכמובן גם רעות.
אני מבינה שהמצב שלך מורכב ובאמת לא שגרתי.
ישראלה לרגע נשמה לרווחה.
העידוד שקבלה קצת חיזק את רוחה.
האם תסכימי לכמה דקות לשחק איתי משחק דמיוני?
מה זאת אומרת משחק דמיוני? – שאלה ישראלה בחשש.
בסך הכל אני מזמינה אותך לקחת אוויר ולצאת למסע במחוזות העתיד.
נסי לדמיין את עצמך בעוד 5 או 10 שנים מהיום,
וצאי מנקודת הנחה שאת משוחררת לחלוטין מנושא הביטחון.
מי את שם, ישראלה? מה תרצי להיות? מה ישתנה בך – בהשוואה להיום?
ישראלה נראתה מהוססת ואל תוך תוכה היא החלה מתכנסת.
כדי להרגיע אותה אמרתי לה ברוך שבמונחים שלנו, המאמנים, קוראים לזה חזון.
רציתי לתת לה הרגשה שהיא אינה שונה מיתר הלקוחות.
באותה נשימה גם ציינתי שאנחנו מאתגרים את המתאמן להתמקד בעצמו
בתשוקות ובחלומות האמיתיים שלו.
- מה החזון שלך, ישראלה?
מה החזון שלי? – הדהדה ישראלה את דבריי.
מה אני רוצה? - אה.., זו שאלה ממש לא פשוטה – היא אמרה.
ישראלה זגזגה קדימה ושמאלה, חזרה לימין ונתקעה בסיבוב.
היא ממש נאחזה בענייני ביטחון:
גייסה צבא שלם של שדונים ושומרים
וליתר ביטחון, העמידה את הטייס האוטומטי שלה בכוננות שיא.
- אני לא מאמינה. מה, את לא רואה מה קורה במזרח התיכון?
איראן וחמאס, תורכיה ומצרים, סוריה ולבנון..
- איך אפשר להתעלם מהם ולהניח שאין כאן בעיית ביטחון?
מדינה יקרה ואהובה – ניסיתי שוב את כוחי בחיל ורעדה.
עלינו לסיים תיכף את הפגישה.
גיבוש חזון הוא צומת מרכזית בתהליך האימון.
הוא מורה דרך, כמו מצפן או פנס שעוזרים בניווט.
אם מתאים לך - שלחי לי במייל:
מה החזון שלך? מה את רוצה?
נא אמרי לנו מה רצונך
וראי איך עם שלם מתישר כאן לכבודך.
בברכת חג עצמאות שמח ומעצים.
